אדם המגיע לתום שירותו הצבאי אינו מסיים בהכרח את חלקו בהגנה על ביטחון המדינה, וחלק ניכר ממשרתי הסדיר נדרשים להתייצב לשירות מילואים בשנים שלאחר שחרורם. עם זאת, עצם הקריאה לשירות מילואים על רקע מסלול חיים אזרחי עשוי לעיתים להתנגש בצרכים מקצועיים או משפחתיים של האדם הנקרא לשירות.
התנגשות מסוג זה היא מנת חלקם של משרתי מילואים רבים אשר עשויים לתהות באשר למרחב התמרון החוקי שלהם בכל הנוגע לאפשרות שלא להתייצב. בתוך כך, החוק אכן משרטט מגבלה על משך שירות המילואים המירבי אליו ניתן לזמן את חייל המילואים, שלא במסגרת שעת מלחמה. בצד הוראה הקובעת כי היעדרות משירות מילואים מהווה עבירה המאפשר הטלת עונש מאסר.
מכוח איזה חוק ניתן לחייב אדם להגיע למילואים?
החוק המסדיר את חובת ההתייצבות לשירות מילואים הוא חוק שירות מילואים. חוק זה קובע כי כל אדם המנוי על מערך המילואים של צבא ההגנה לישראל, נדרש להתייצב בהתאם לצו הניתן לו מידי גורם מוסמך מטעם הצבא לשירות מילואים שאורכו, תחילתו וסופו נקובים בצו. לצד זאת, מניח החוק גם מסגרת לשירות מילואים התנדבותי שאינו מבוסס על חובה חוקית.
מה משך תקופת המילואים אותה ניתן להטיל בצו?
החוק קוצב את משך תקופת המילואים המקסימלית לזימון חייל מילואים, תוך שהמקסימום הנקוב מתייחס לפרק זמן של 3 שנים, והכל בהתאם להכשרתו של חייל המילואים כפי שניתן לראות בחלוקה הבאה:
- חייל מילואים שאינו קצין ואינו משובץ לתפקיד פיקודי – עד 54 יום.
- חייל מילואים המשובץ לתפקיד פיקודי ושאינו קצין – עד 70 ימים.
- חייל מילואים בדרגת קצין – עד 84 ימים.
סך הימים המפורט בחוק אינו מחויב להיות רצוף, והוא יכול להתפרש על פני מספר תקופות בתוך טווח הזמן של 3 שנים. ואולם, להוראה זו שני חריגים מרכזיים. האחד הוא החריג בחוק המאפשר לשר הביטחון להגדיל את תקופת המילואים לסך של 108 ימים על פני 3 שנים בנסיבות מיוחדות, והשני הוא צו מילואים המתייחס לשעת חירום, שאינו מוגבל בזמן או במועד התייצבות מסוים.
האם מותר לסרב להתייצב למילואים?
אי התייצבות לשירות מילואים מהווה, כך על פי חוק שירות מילואים, עבירה פלילית שהעונש המירבי בצידה הוא עד 2 שנות מאסר. פירוש הדבר שאין כל היתר שבחוק לסירוב להתייצבות לשירות מילואים. כמו כן, אף שהחוק אינו נוקב בכך במפורש, סביר להניח כי אי התייצבות למילואים במצב דברים רגיל שונה מאי התייצבות במצב של מלחמה, בכל הנוגע לעונש האפשרי הצפוי בגין אי ההתייצבות.
בצד זאת ראוי לציין כי החוק מגדיר את גבולות המותר והאסור מבחינת היקף שירות המילואים, למעט כאשר לא מדובר בצו מילואים הנשלח בעת מלחמה, והצבא מחויב לגבולות ברורים ומוגדרים אלו. פירוש הדבר שמקום שבו החוק אינו מתיר זאת, אין לצבא סמכות לזימון חייל מילואים לשירות.
מה צפוי למי שמסרב להתייצב לשירות מילואים?
דבר החקיקה המרכזי החל על מי שנדרש להגיע לשירות מילואים הוא חוק השיפוט הצבאי. חוק זה מטיל את צילו המשפטי על חייל המילואים עם הגיעו של יום ההתייצבות הנקוב בצו, ותחולתו נמשכת עד להשלמת שירות המילואים. בהתאם, הגוף שאחראי על אכיפת ההגעה לשירות מילואים הוא הגוף האוכף והחוקר מכוח חוק השיפוט הצבאי – המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח).
בהתאם לחוק השיפוט הצבאי, למצ"ח הסמכות לעכב את מי שלא הופיע לשירות המילואים לעצור אותו, לחקור אותו ולערוך פעולות חקירה נוספות הדומות במהותן לפעולות המצויות במסכות המשטרה האזרחית. בהמשך, מעבירה מצ"ח את הטיפול בנחקר לידי הפרקליטות הצבאית אשר יכולה להעמידו לדין בבית דין צבאי אשר יכריע האם אכן בוצעה על ידו עבירה, כמו גם העונש שראוי להטיל עליו.
אי התייצבות לשירות מילואים – עבירה על החוק
שירות המילואים הוא אחד מאבני היסוד של מערך ההגנה של המדינה מול אויביה. אי התייצבות למילואים מהווה פגיעה באבן יסוד זו, ובהתאם מהווה עבירה שמציבה את מבצעה בפני האפשרות של הליך פלילי צבאי שסופו בעונש מאסר. מסיבה זו, רצוי להיוועץ עם עורך דין צבאי במקרה של אי התייצבות למילואים, על מנת להתמודד מול ההשלכות האפשריות הנובעות מכך.
*התודה לעורכת דין שירי אלון, על תרומתה לתוכן זה.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר